החלטה בתיק עמל"ע 50445-07-12

1.         פסק הדין בערעור שלפניי ניתן ביום 20.3.13. בבקשה שלפניי עותר המערער לקבוע כי מועד המצאת פסק הדין לידיו היה ביום 14.7.13, זאת מן הטעם כי פסק הדין לא הומצא לידי בא-כוחו כדין, וקיומו התגלה לו באקראי תוך כדי עיון בפסק דין אחר בו אוזכר פסק הדין בערעור דנן.

2.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

3.         עיון בתקנות בתי המשפט (סדרי הדין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), התשמ"ט-1988, החלות כיום על ערעורים משמעתיים המוגשים לבית המשפט המחוזי בירושלים, מעלה כי הן אינן מתייחסות לדרך ההמצאה של מסמכים, הזמנות, החלטות וכיוצא באלה לצדדים, על ידי בית המשפט. עם זאת, כלל 77 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין החלים בבתי הדין המשמעתיים), התשכ"ב-1962, החלים בבתי הדין למשמעת של הלשכה , מחייב המצאה של כל מסמך שיש להמציא לנאשם בערכאה הדיונית או לצד בערכאת הערער, במסירה אישית, או במשלוח מכתב בדואר רשום לפי מען מגוריו או מען משרדו של צד להליך. גם סעיף 237(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הדן בהמצאת מסמכים במסגרת ערעור פלילי, מורה כי "מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה", המצאתו תהיה במסירה לידו, ובאין אפשרות  למוצאו בבית מגוריו או במקום עסקו, לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו 18 שנה, או במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם.

בהקשר זה יצויין ויודגש, כי בשל טיבו ואופיו של ההליך המשמעתי קא עסקינן, הקרוב במהותו להליך פלילי יותר מאשר להליך אזרחי, מקובל להחיל את סדרי הדין הנוהגים בתחום הפלילי גם בהקשר זה.

4.         בענייננו, עיון ברישומי התיק מעלה, כי פסק הדין נשלח בדואר רשום לכתובת בא-כוחו של המבקש, אולם בהעדרו של הלה הודבקה פתקית על דלת המשרד. דא עקא, שכנטען בבקשה ובתצהיר שצורף לה, הפתקית לא הגיעה לידי בא-כוח המערער.

בנסיבות אלו, כאשר לא התקבל אישור מסירה (ולחלופין: אישור בדבר סירוב לקבל את המסמך), ומשלא בוצע ניסיון המצאה נוסף, לטעמי אין לראות בפעולה שנעשתה משום המצאה כדין שממנה מתחיל מרוץ המועדים להגשת בקשת רשות לערער על פסק הדין, בין נוכח הכללים שנקבעו בדין, כמפורט לעיל, ובין בשים לב לאופיו של ההליך בו אנו מצויים, המחייב הקפדה יתרה על זכויות המערער.

6.         אף בעובדה כי דבר קיומו של פסק הדין פורסם על ידי המשיבה בעיתון "כלכליסט" וברשומות, אין כדי להועיל בנסיבות העניין, וזאת משני טעמים: ראשית, הפרסום נעשה כמצוות סעיפים 66 ו-68 לחוק לשכת עורכי הדין, הן כאמצעי משמעתי והן נוכח עונש ההשעיה שהושת על המערער, ולא כתחליף המצאה למערער או לבא-כוחו. שנית, אף כתחליף המצאה אפשרי, אין בפרסום כאמור כדי להוות תחליף המצאה, אלא לאחר קבלת רשות בית המשפט (השוו: סעיף 237(ד) לחוק סדר הדין הפלילי). למותר לציין, כי רשות כאמור לא התבקשה וממילא גם לא נתקבלה.

7.         כלל ועיקרו של דבר: הבקשה מתקבלת, כך שנקבע כי פסק הדין הומצא לידי המערער ביום 14.7.13.

8.         נא להעביר העתק ההחלטה לצדדים .

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ג, 28 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: